מדרשים:
דם:
רש"י מביא מן המדרש, שהטעם לפתיחת סדרת המכות במכת דם, הוא משום שהיאור היה האליל של מצרים, וכאשר השם נפרע מעם הוא נפרע תחילה מאלוהיו.
החרטומים של פרעה הצליחו גם כן לבצע את המכה, והיא לא השפיעה על פרעה.
על פי מדרשי חז"ל, לעם ישראל היו מים ולא דם, וגם אם מצרי שתה מים מכוסו של יהודי, הם הפכו לדם. לעומת זאת, אם המצרי היה משלם ליהודי עבור מים, הם לא היו הופכים לדם, ועל פי חז"ל בדרך זו, העשירו ישראל ממכת דם.
צפרדע:
בתלמוד מובא כי כאשר באו בני ישראל לידי ניסיון של מסירות נפש, הם למדו קל וחומר מהצפרדע, שלמרות שלצפרדעים, שעל פי נבואת משה צוו ליכנס למיטות, לתנורים ולכל מקום אפשרי - "ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך, ועל מיטתך, ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך", ניתנה הברירה אם ליכנס למיטה או למקום אחר, היו כאלו שנכנסו במסירות נפש לתנורים למרות המוות הבטוח שנשקף להם.
כינים:
חז"ל ביארו את הטעם להבאת המכות על מצרים מידה כנגד מידה, ועל מכת כינים אמרו:
לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים.
– מדרש רבה
במדרש מופיע דעת רבי אלעזר, בטעם שלא יכלו חרטומי מצרים להפוך גם הם עפר לכינים, משום שאין השד יכול ליבראות פחות מכשעורה.
רש"י מביא מהמדרש, דעת חז"ל המנמקת את סירובו של יעקב אבינו להיטמן במצרים, כיוון שצפה שהארץ עתידה ללקות במכת כינים.
ערוב:
כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך וגו', מהיכן בא עליהם, יש אומרים מלמעלה ויש אומרים מלמטה, ור' עקיבא אמר מלמעלן ומלמטן. ארשב"ל אמר להם הקב"ה אתם עשיתם המונים המונים על בני, אף אני אעשה לכם עוף השמים וחית הארץ המונים המונים, שנאמר הנני משליח בך את הערוב, חיות ועופות מעורבבין, אבל ארץ גשן שישראל יושבין בה לא היה שם ערוב, שנאמר והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן. א"ר אמי כאדם שאומר לחבירו לא יטול פלוני בטאריקי זו שפלוני פטרונו עומד עליהן. ושמתי פדות בין עמי, מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה, ונתן הקב"ה פדיונם המצריים. ואף לעתיד לבא הקב"ה מביא עכו"ם ומשליכן לתוך גיהנם תחת ישראל, שנאמר (ישעיה י"ח) כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך, נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך. (שמות יא ג)
ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ביתה פרעה, הוא לקה תחלה, שהוא התחיל בעצה רעה תחלה, שנאמר ויצו פרעה וגו' ואחר כך ובית עבדיו. ויקרא פרעה וגו' ויאמר משה לא נכון לעשות כן, לפי שהמצריים משתחוים לבהמות כאלוה. דרך שלשת ימים נלך במדבר, כדי להטעותן, ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וגו', ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך, מהו הנה, התפלה תהיה מיד כדי שיסור הערוב ממך מחר, הדא הוא דכתיב וסר הערוב. ויצא משה וגו' ויעש ה' כדבר משה ויסר הערוב, למה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי להיות מצירים בהם, לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות דברי ר"י. ר' נחמיה אמר מיני צרעין ויתושין, ונראין דברים של ר"י, לפי שבצפרדעים כתיב וימותו הצפרדעים, לפי שלא היה בהן הנאה בעורותיהן, אבל ערוב שהיה הנאה בעורותיהן, לפיכך לא נשאר בהן עד אחד, שאילו היו צרעין ויתושין היה להן שיסריחו. (שם שם ד)
ועוד הביא עליהם מכות ערוב, לפי שהיו מעורבבין, איש אחד בא על י' נשים וי' אנשים באים על אשה אחת, לכך הביא עליהם ערבוביא. (שם טו כז)
דבר:
במדרש נכתב: למה הביא להן דבר? לפי ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה, בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו, אמר הקדוש ברוך הוא אני אביא עליכם רועה יפה, שנאמר: הנה יד ה' הויה וכו'.
מכך שנכתב "ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" דרשו חז"ל: אפילו בהמה, שהייתה ביד מצרי והיה לו לישראל תרעומות עליה שיש לו חלק בה, הייתה ניצולת, ובכך ידעו דינן של ישראל.
שחין:
למה הביא עליהן? מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין, ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין, כדי שלא יוכלו ליגע בגופן.
– מדרש רבה
ממכה זו ואילך מופיע במקרא, שהשם חיזק את לב פרעה, וכך אמרו במדרש: ויחזק ה' את לב פרעה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא, שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות, מכאן ואילך, אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו אם ירצה לשוב, אני מחזק לבו, כדי שאפרע כל הדין ממנו, שכן כתיב (שמות ז, ג): ואני אקשה את לב פרעה.
ברד:
למה הביא עליהם ברד? לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים, וגנות, ופרדסים, ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד, ושבר את הכל. על האדם ועל הבהמה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם (שמות ט, יט) שלח העז - אמר הקדוש ברוך הוא: כדי שיבא הברד על הכל
ארבה:
ארבה למה הביא עליהן? מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה, ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.
– מדרש רבה
רש"י מביא מהמדרש, שהמצרים לכדו חגבים הרגו אותם ומלחו אותם לצורך אכילה, אולם כאשר המכה נסתיימה, בתפילתו של משה, וכל החגבים נישאו ברוח, הועפו אף החגבים המלוחים, ולא נשאר מהם זכר, ובלשון המדרש: "מהו לא נשאר ארבה אחד? אפילו מה שהיו בקדירות ובחביות מלוחות, פרחו והלכו להם".
הרמב"ן מביא דבר פלא בשם רבינו חננאל שמאז שהתפלל משה להסיר את מכת הארבה ממצרים ועד היום הזה לא ניחתת על מצרים מכת ארבה, גם כאשר הם נמצאים באזור.
חושך:
ויהי חושך על ארץ מצרים, אמרו כשהיה המצרי סועד בלילה היה מביא את ישראל ומושיבו כנגדו ומדליק את הנר ומניחו על ראשו ואומר לו, ראה שלא תטה לכאן ולכאן, אם לאו אני מתיז את ראשך.
וימש חשך, ר' יצחק אומר אותו החשך שבא במצרים שלממש היה, שנאמר וימש חשך, אפילו היו מכנסין כל נרות וכל אבוקות שבעולם לא היו מאירות להם. והיה עביו כדינר זהב כעובי דינר גורדיאני. (שמות י כא)
שלשת ימים, כנגד שלשת ימים הללו שהיו ימים ולילות חשך למצרים היו הימים והלילות לישראל אור, שנאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כשהיה ישראל בא אצל מצרי לשאול ממנו היה האור בא עמו, וכשהיה יוצא היה האור יוצא עמו, שנאמר במושבותם, וכל כך למה, שלא יאמרו המצרים אף ישראל שרוין בחשך, וכן הוא אומר שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו (תהלים ק"ה), החשך והאור עומדין כאחת ולא סירבו על דבריו...
ומפני מה הביא עליהן מכת חשך, מפני כבודם שלישראל, לפי שהיו בישראל רשעים שאינן מאמינין בגאולה והיו מגלין מסטירין שלישראל למצרים, מה עשה הקב"ה להפרע מהן, הביא חשך על המצרים ולא היו זזין ממקומן, והיו ישראל מקברין רשעים שבהם, וכך הקב"ה מוכיחן על ידי יחזקאל, ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך (יחזקאל ט"ז), הביא עליהם חשך כדי שלא יאמרו המצרים כשם שהוא מכה בנו הוא מכה בהם. (שם שם כג)
בכורות:
מדרשים רבים מדברים על מכה זו, ביניהם:
-
מכיוון שנשות מצרים זינו תחת בעליהם, היו יותר מבכור אחד בכל בית. מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
-
תיאורים אחרים מדברים על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו היהודים) לחפש את משה. בתיאורים אלו עולה דמותו של פרעה כמגוחכת ונלעגת.
-
סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה המשמשת ובאה, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.