ערוב
מַכַּת עָרֹב בסיפור יציאת מצרים במקרא היא המכה
הרביעית מבין עשר מכות מצרים. התיאור במקרא מתייחס
ל"ערוב כבד" שמילא את בתי המצרים ואת אדמתם,
ו"השחית" את כל הארץ. חז"ל, ובעקבותיהם הפרשנים
המסורתיים, ראו בערוב תערובת של חיות טרף, אולם
הפרשנות היהודית העתיקה ביותר (תרגום השבעים) ראתה בערוב דווקא מכה של חרקים. בדומה לפרשנות היהודית העתיקה, חלק מן הפרשנים המודרניים סברו שהערוב הינו תערובת של חרקים, מכרסמים או מזיקים שעלולים להרוס את הארץ (יבול, בעלי חיים וכו').
מכת ערוב היא אחת מן המכות שלפניהן פנה משה אל פרעה ביציאתו בבוקר אל היאור, והזהיר אותו מפני העתיד להתרחש אם לא יאפשר לבני ישראל לצאת ולעבוד את ה' במדבר. משה הודיע שכאשר הערוב יגיע, הוא יפגע בכל ארץ מצרים, למעט ארץ גושן- מקום מושבם של בני ישראל.
למחרת, לאחר הגעת הערוב, משה ואהרן נקראים אל פרעה, וזה מתמקח איתם על תנאי יציאתם. תחילה פרעה מציע שהוא יאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות לה' בארץ מצרים בלי שיצאו למדבר. משה דוחה את ההצעה, בטענה שבאופן כזה לא יתאפשר לבני ישראל להקריב קרבנות מן הצאן שהמקומיים מייחסים להם קדושה: "הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!". לבסוף נעתר פרעה לדרישת משה לצאת ממצרים, אך מתנה "רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת". משה מסכים לתנאי, אך בזוכרו את הבטחת פרעה במכת צפרדע שלא קוימה, הוא מוסיף ואומר: "רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'". משה יוצא מבית פרעה, מתפלל לה' שיסיר את הערוב, וכל הערוב עוזב את ארץ מצרים. לבסוף, פרעה לא עומד בהבטחתו ומסרב לשלח את העם. יצוין כי בסיפור המקראי לא מתוארת פגיעה בנפש, בעקבות מכת הערוב, כשם שמתוארת בשיא של עשר המכות, היא מכת בכורות, וכן לא מתוארת פגיעה בבעלי החיים, עובדה המחזקת את הפרשנות הקדומה והמודרנית לאופייה של מכה זו.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה--הִנֵּה, יוֹצֵא הַמָּיְמָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. יז כִּי אִם-אֵינְךָ, מְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי--הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ, אֶת-הֶעָרֹב; וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם, אֶת-הֶעָרֹב, וְגַם הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-הֵם עָלֶיהָ. יח וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת-אֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-שָׁם, עָרֹב--לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יט וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה, הָאֹת הַזֶּה. כ וַיַּעַשׂ יְהוָה, כֵּן, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד, בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו; וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי הֶעָרֹב." ספר שמות, פרק ח', פסוקים ט"ז-כ'.
