כינים
מַכַּת כִּנִּים היא המכה
השלישית מבין עשר המכות שאלוהים הנחית על
מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח
את בני ישראל מארצו, בניגוד לציוויו של האל,
שנמסר לו על ידי משה.
במהלך מכה זו, מלאה הארץ בכינים והן רחשו על עפר הארץ, ועל האדם והבהמה.
חז"ל ביארו את הטעם להבאת המכות על מצרים מידה כנגד מידה, ועל מכת כינים אמרו:
לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר, שנאמר: כל עפר הארץ היה כנים.
– מדרש רבה
במדרש מופיע דעת רבי אלעזר, בטעם שלא יכלו חרטומי מצרים להפוך גם הם עפר לכינים, משום שאין השד יכול ליבראות פחות מכשעורה.
רש"י מביא מהמדרש, דעת חז"ל המנמקת את סירובו של יעקב אבינו להיטמן במצרים, כיוון שצפה שהארץ עתידה ללקות במכת כינים.
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן, נְטֵה אֶת-מַטְּךָ וְהַךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ; וְהָיָה לְכִנִּם, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יג וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת-יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ, וַתְּהִי הַכִּנָּם, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: כָּל-עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. יד וַיַּעֲשׂוּ-כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת-הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ; וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה. טו וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה." ספר שמות, פרק ח', פסוקים י"ב-ט"ו.
